ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור בעניין קבלת שיקים ללא כיסוי

           זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר), לפיה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת א' דגן) בו נדחה ערעורה של המבקשת לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: החוק).

1.             המבקשת הינה חברה בע"מ אשר חשבונה מתנהל אצל המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק). ביום 9.8.05 שלח הבנק למבקשת הודעה על הגבלת חשבונה, לפי סעיף 3א לחוק, לאחר שלפי טענתו, סורבו יותר מ-10 שיקים שמשכה על חשבונה בשל חריגה ממסגרת האשראי שניתנה לה. המבקשת פנתה לבית משפט השלום בקריות בבקשה לביטול ההגבלה וכן בבקשה לעכב את תחילתה. בית המשפט נעתר לבקשה לעיכוב ההגבלה עד להכרעתו בבקשה לביטולה. כעבור שנתיים, דחה בית המשפט את התביעה לביטול ההגבלה ומשכך בוטל עיכוב ביצוע ההגבלה. לאור כוונתה לערער על פסק הדין הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. בית משפט השלום דחה את הבקשה.

2.             בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה גם היא, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, קבע בית המשפט כי מאחר והמבקשת לא הראתה כי פנתה לערכאה הדיונית עובר להגשת הבקשה שבפניו, אין מקום להיענות לה. שנית, נקבע כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים לחריגה מן הכלל לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין, שכן סיכויי הערעור קלושים. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי הודעת הערעור לא כללה התייחסות לסיכויי הערעור; כי בית משפט השלום דחה את כל טענותיה של המבקשת לגופן וכי די בעובדה העולה מפסק הדין, לפיה עד הגשת תגובת הבנק סורבו 44 שיקים נוספים - אשר לא נכללו בבקשה שנידונה - כדי לדחות את הבקשה. כמו כן, קבע בית המשפט כי הגבלת חשבונה של המבקשת עוכבה כבר בשנתיים, כך שלמבקשת ניתנה אורכה לפעול למניעת הנזק שיכולה לגרום השתת ההגבלה על החשבון. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.             בבקשת רשות הערעור יוצאת המבקשת נגד כל קביעותיו של בית המשפט המחוזי. ראשית, טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע לערכאה הדיונית עובר להגשת הבקשה לערכאת הערעור, שכן בקשה כזו הוגשה ונדחתה על-ידי בית משפט השלום. שנית, נטען כי בקשת עיכוב הביצוע כללה  התייחסות מפורטת הן לסוגיית סיכויי הערעור והן לנימוקים שבגינם יש להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, לרבות אסמכתאות. בית המשפט קמא כלל לא נתן דעתו לנימוקים אלו, ועל כן טוענת המבקשת כי אין ביסוס מספק לקביעתו בדבר סיכויי הערעור הקלושים. לעניין זה מוסיפה המבקשת וטוענת כי סיכויי הערעור טובים, ובין היתר מציינת כי אין ממש בקביעת בית משפט השלום כי לאור קיומם של 44 שיקים נוספים שסורבו לאחר שהוגשה הבקשה הפך הדיון בה לתיאורטי, שכן בפועל גם שיקים אלו צורפו להליך על-ידי הבנק. בנוסף, טוענת המבקשת כי במידה ותידחה בקשתה, ייגרם לה נזק משמעותי ובלתי-הפיך, ובכללו חיסול עסקיה, אובדן מקור פרנסה לעשרות משפחות ונזקים לספקיה וללקוחותיה. כמו כן, טוענת המבקשת כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין יהפוך הדיון בערעור לאקדמי בלבד, וכך תיפגע זכות הערעור שלה.

4.             הבנק בתגובתו טוען כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לטענתו, בנסיבות העניין לא מתקיימים החריגים לכלל לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין. ראשית, נטען כי סיכויי הערעור בענייננו קלושים, וזאת הן לאור קביעות הערכאות הקודמות בעניין והן לאור הסירוב לפרוע עוד עשרות שיקים, בנוסף על השיקים נשוא הבקשה. שנית, נטען כי המבקשת לא הוכיחה כדבעי כי ייגרם לה נזק כתוצאה מן ההגבלה, וכי ממילא ככל שנזק כזה יגרם הרי שהוא בר-תיקון. עוד מציין הבנק כי אל מול הנזק הנטען למבקשת יש לשקול את האינטרס הציבורי בהטלת הגבלה על שיקים ללא כיסוי. בהקשר זה מדגיש הבנק כי בית משפט זה נוקט בגישה מחמירה לעניין שיקים ללא כיסוי, וזאת על מנת להגן על מי שניתנו לו שיקים שלא נפרעו ועל הציבור בכללותו.

5.             לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטות הערכאות הקודמות מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הסעד המבוקש במקרה זה הינו למעשה צו מניעה זמני לעיכוב תחילת ההגבלה על חשבון המבקשת, בהתאם להוראת סעיף 10א לחוק. כידוע, ערכאת הערעור לא תיתן צו מניעה זמני, לאחר שניתן פסק דין נגד המבקש, כעניין שבשגרה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 866 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן: זוסמן)), ובפרט כאשר מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי" ומשהסוגיה נבחנה כבר על-ידי שתי ערכאות. בהתאם לכך, התנאים להענקת סעד זמני בתקופת הערעור מחמירים יותר מאשר בתקופה הקודמת למתן פסק דין. כך, לפי דרישת תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נדרש בית המשפט ל"טעמים מיוחדים" על מנת להעניק סעד זה. טעמים אלו מחייבים את המבקש כאמור להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, וזאת משום שדחיית תביעת המבקש על-ידי הערכאה הדיונית מביאה לשינוי נקודת האיזון בינו לבין המשיב (זוסמן, בעמ' 866. ראו גם: ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ, (לא פורסמה, 18.04.2005)); ע"א 622/07 שגב נ' פקיד שומה חולון (לא פורסמה, 1.3.2007).

6.             לעניין סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות באשר לערעור לגופו, נראה כי אלו אינם גבוהים. עיון בכתב הערעור שצורף לבקשה מעלה כי עיקר טענותיה של המבקשת מתייחסות אל ממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום, וביניהם: הטענה כי במועד הטלת ההגבלה עמד סך מסגרת האשראי של המבקשת על סכום אשר איפשר לכסות את השיקים שסורבו; הטענה כי הבנק לא נתן למבקשת התראה מספקת קודם להקטנת וביטול מסגרת האשראי שלה; והטענה כי בניגוד לקביעת בית המשפט, בחשבון המבקשת הופקדו כספים בסכום אשר איפשר את פירעון השיקים. בית משפט השלום דן בטענות אלו בפסק דין מפורט ומנומק, תוך שהוא קובע ממצאים עובדתיים על סמך ראיות שהוצגו בפניו וחקירות עדים. כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בקביעות מסוג זה (ראו למשל: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582 (1998)), ועל פני הדברים ספק אם יהיה בנסיבות המקרה כדי להצדיק חריגה מכלל זה.

7.             באשר למאזן הנוחות, המבקשת טענה, כאמור, כי אם לא תעוכב ההגבלה ייגרם לה נזק חמור ובלתי-הפיך, אשר ישפיע גם על עובדיה, ספקיה ולקוחותיה, ואמנם, משמוטלת הגבלה על חשבונה של חברה מקשה הדבר על פעילותה. בנסיבות העניין נראה גם כי יש ממש בחשש שמא עד שיתברר ערעורה של המבקשת יהפוך העניין לתיאורטי, שכן הערעור הוגש ביום 19.7.07, וקשה להבטיח כי בירורו יושלם תוך פרק זמן הקצר מן התקופה בה מוטלת ההגבלה על החשבון, קרי שנה אחת. על אף שמעמדה החוקתי של זכות הערעור, המעוגנת בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, טרם הוכרע בפסיקה, אין חולק כי זוהי זכות מהותית אשר לה חשיבות רבה (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 270 (2000); בג"צ 87/85 ארגו'ב נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון, פ"ד מב(1) 353, 363 (1988)). עם זאת, גם זכות זו, חשובה ככל שתהיה, הינה זכות יחסית, אשר יכול ותיסוג בפני זכויות ואינטרסים אחרים. בענייננו, עומד מנגד האינטרס הציבורי שבהטלת ההגבלה לאלתר והפגיעה הנגזרת מכך בציבור במידה ויינתן צו המניעה. בית משפט זה עמד על הגישה הנוקשה אשר צריכה להנחות את בתי המשפט בעת דיון בנושא שיקים בלא כיסוי, וזאת כחלק מן ההתמודדות עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, הפוגעת, כאמור באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים מסוג זה. יפים לעניין זה דברים שאמרתי בפרשה קודמת:

"מעבר לתכלית ההרתעתית של החוק, שנפגעת עם דחיית ההגבלה, נועד החוק להתמודד עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי... ברי כי מתן צו מניעה זמני יפגע באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים שימשוך לקוח שכזה. יש לזכור כי חוק זה נחקק על מנת להילחם במכת המדינה של שיקים ללא כיסוי ... בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבותו של מאבק זה, ועל הגישה המחמירה שצריכה להנחות את בתי המשפט ביחס לנושא ..." (רע"א 7435/05 סגל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סעיף 7 להחלטה (לא פורסמה, 26.10.2005)).

לאור קיומו של אינטרס ציבורי זה, ולמרות הקושי אשר ייגרם למבקשת בשל הטלת ההגבלה על חשבונה, לא מצאתי כי המבקשת הצליחה להרים את הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן ברור, משלא ביססה את טענותיה בדבר הנזק הכלכלי אשר ייגרם לה. על כן, ובפרט על רקע האמור לעיל בעניין סיכויי הערעור, איני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה.

עם זאת, על מנת לצמצם את נזקה של המבקשת וכדי שלא להפוך את הערעור לתיאורטי, ראוי שבית המשפט המחוזי יעשה מאמץ לדון בערעור בהקדם האפשרי.

8.             אשר על כן, הבקשה נדחית. צו עיכוב הביצוע שניתן על-ידי ביום 17.8.07 מבוטל החל מיום 19.11.07. ההגבלה על חשבונה של המבקשת תחל מאותו יום למשך תקופה של שנה. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות משפט.

          ניתנה היום, ב' בכסלו תשס"ח (12.11.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: